הבטחתי היום פוסט בנושא מיפוי תרחישים כפרקטיקה מומלצת להכנה ל"שיחות קשות" או כשיש תחושה של הכל או כלום ובמענה לסיטואציה שיצרה תחושת פאניקה, שהיא כמובן לא רצויה.
אז מיפוי תרחישים זו פרקטיקה שלקוחה מעולמות המודיעין וניהול הסיכונים, אבל היא בהחלט יכולה לשרת אותנו בהתאמה הנכונה כהכנה לשיחה או אירוע שאנו מגדירים אותו כ"מאיים" או כ"קשה".
ראשית כל, אני ממליצה בחום לפני כל פגישה שחשובה לכם, בין אם היא מייצרת תחושת איום ובין אם לאו, להקדיש זמן להיערכות ולא להגיע לפני שביצעתם הכנה אישית.
כחלק מההכנה, אני ממליצה להכין מפת תרחישים שנעה על המנעד – מהאירוע הכי חמור שיכול לקרות מבחינתכם ועד האירוע הכי טוב, מספק ומוצלח שיכול לצאת מהסיטואציה.
אבל, אל תסתפקו במיפוי שני התרחישים האלה:
1)הכינו לכל תרחיש – מקרים ותגובות אפשריים. ממש סימולציית שיחה אפשרית/מדומיינת עם מניפת תגובות וכיצד הייתם מגיבים בהינתן אותה תגובה.
2)הוסיפו תרחישים בטווח בין הכי גרוע להכי טוב. המציאות מגוונת ולפעמים אנחנו מדמיינים את מצבי הקיצון, אבל לאו דווקא הם אלה שיקרו ואנו עלולים להיות מופתעים (בדרך כלל, לטובה, אך לא תמיד). גם לתרחישים אלה תכתבו סימולציית תגובות.
3) המיפוי הזה יאפשר לכם להגיע מוכנים לפגישה ויוריד את מפלס הלחץ והחרדה. חשוב לי להדגיש כי המציאות בדרך כלל עולה על כל דמיון ותמיד עשוי להתפתח מצב שלא תרחשנו או חשבנו עליו, אבל ההכנה הזו מצמצמת את הסבירות שנגיע לא מוכנים או בלחץ, וכי הלחץ הוא זה שישפיע ולא ההבנה שלנו את ההתפתחויות האפשריות במקרה.
ודבר נוסף, והכי חשוב בעיני כהכנה לשיחות קשות:
תניחו לרעשי הרקע בצד, לכל מה ש"ידוע לכם על הדמות", אירועי עבר, אזהרות. תגיעו פתוחים ללמידה. כן, כן. למידה.
תבואו לשמוע, לא פחות מלהישמע. מצב התודעה של למידה מייצר אף הוא פתיחות מחשבתית ומסייע באירועים משבריים. אל תייחסו אליהם ככאלה – תתייחסו לכך כאל אירוע שניתן ללמוד ממנו ו"לשפר עמדות" לפעם הבאה, ואתם תראו שגם אימוץ נקודת מבט של למידה – יש בה כדי לסייע בהפחתת הלחץ ובהתמודדות טובה יותר עם מצבים מורכבים.
בהצלחה!
